| דף הבית >> הגיגים ומאמרים >> על מגע, ריפוי והוליזם חארטה | | | |
על מגע, ריפוי והוליזם חארטה
הפעם אני רוצה לשתף אתכם בשיחה שקיימתי עם אישה נפלאה שהופתעה, כעסה, הרגישה מבולבלת ומתוסכלת, כל זאת מכיוון ששמעה מחברותיה שאסור לתת כל סוג של עיסוי למי שחולה בסרטן, ואיך יכול להיות שאני כן מטפל. לא מסתדר לה, הרי לא יכול להיות שלא אכפת לי ממנה עד כדי כך, וגם לא יכול להיות שאני לא יודע את האיסור אם כל כך הרבה אחרים כן יודעים זאת?
עכשיו, תודה לך, על עצם העלאת השאלה לתודעתינו.
ומכאן אני ממשיך לגמרי בייני לבינכם, בלי כל קשר למפגש המסוים איתה, לדון אתכם גם בחשיבות המגע, גם בלמה עיסוי, מסאג זה לא בהכרח טיפול אלטרנטיבי או שונה בנקודת המוצא שלו מרפואה רגילה, והקלות בה אנו משתמשים במושג הוליזם בלי להבינו או לפעול מתוכו.
אומר בקצרה כי מי שאומר שאסור לעסות חולה סרטן אומר כבר שני דברים עליהם אני חולק:
א. שעיסוי הוא תהליך גופני, פיסיולוגי, כימי, ביולוגי.
ב. שחולה סרטן, הוא חולה סרטן ולא יצירה אלוהית, אנושית חד פעמית, מופלאה וקסומה שמסיבות כאלה ואחרות נמצא כרגע בהפרת איזון בין כוחות חולי, ניוון וחימצון לבין בריאות, חיוניות, חיסוניות, חיות ושמחה שוטפת.
היתכן, שביודעינו מתוך חוויה, שאין עליה עוררין את החשיבות שבמגע האנושי על תהליכיו המופלאים, על יכולותיו לעודד פינוי רעלים, צמיחת תאים, הרפיית מתחים, מניעת דיכאון ועוד דברים נפלאים רבים.
נגיד שכל אלה שמניתי כאן ועוד תהליכים חשובים אחרים ימנעו מאדם בעת היותו חולה בסרטן? ולמה שנשאיר אותו לכימותרפיה לבדה, להקרנות, לבדידות, לפחדים? זה כן בריא?
בניסיוננו לרפא אדם, כל אדם מכל מחלה, עלינו לחשוב במושגים של "את מה לחזק" ולא "את מה לנצח", אין לנו מלחמה מול גידול, יש לנו מאבק בין בריאות שלמה, הוליסטית של אדם לבין מה שמאיים עליה. והמאמץ צריך להיות בכיוון של חיזוק כוחות החיים, חיוניות ושמחה.
אינני רוצה לגעת בשאלה- מה ממה שהרפואה מציעה לנו בהיותנו חולים בסרטן או בכל מחלה אחרת נכון או כדאי ליישם, על כך יחליט כל אדם לעצמו,
ושיעשה זאת בחכמה, אך חשוב לי שנזכור שאת האדם החולה עלינו לטפח בכל דרך ולהרעיף אהבה, חום, קבלה ותחושת נחיצות.
יתכן שנכונה ההנחיה הגורפת, אותה מנחים בתי הספר לעיסוי, כשהם מלמדים את תלמידיהם "אל תעסה אדם החולה בסרטן" משום שהשיקולים והידע הנחוצים והמורכבות רבה מידי למה שאפשר ללמד בקורס עיסוי. אז אם מדברים מבחינת הזהירות המקצועית והצורך של המטפל לשמור על עצמו, זה סיפור אחר.
אבל מבחינת המהות הפנימית, כן יש מקום לשמוע מי עומד בפניך, מהם הכוחות הנפשיים העומדים לרשותו, מהי רמת המודעות והאחריות שהוא לוקח על תהליך הבראתו ולראות את המגע הנינוח, המרפה, המרפא, המלטף, המקבל, כמתנת אלוה שקיבלנו כולנו. אנו פוחדים לגעת, אנו מקבלים כל הזמן מסרים שליליים על נושא המגע והכל כל כך מבלבל שאת הטבעי, הפשוט שיודעת כל אם אינדיאנית ובוריגינית או אפילו סבתא שלנו, אנחנו שוכחים.
לסיכום אל תעשו עיסוי, אלא תנו אהבה במגע, בחיבוק, בנשימה, בנוכחות ובהתכוונות לטוב.
אני מפנה אתכם בשמחה אל שירה של חווה אלברשטיין שמלווה אותנו בסדנאות שלנו "כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק"
נותרו מקומות לסדנה הקרובה, אל תפספסו הזדמנות נפלאה לחוות את מה שכל כך קל רק לדבר עליו.
באהבה
אושרי ורויטל
|
|
|
|
|
|
|
