ד"ר אושרי בן דור PhD 050-2429375
יעוץ, טיפול, אימון ליחידים, הנחיית קבוצות וטיפוח צוות.
המשוב
כלי ללמידה ,הערכה ובקרת איכות של תהליכים בין אישיים המתקיימים במרחב מוסכם ובתחום ידע ספציפי.
מטרתו של המשוב היא להפיק ידע רב ככל הניתן מהסביבה בכדי להתייעל ולצמצם ככל האפשר את הפער בין הרצוי למצוי.
"כשאתה מפסיד משהו תוודא שלא הפסדת את השיעור" אמר בודהה, ואכן בכדי לקיים תרבות אירגונית
שמשוב מהווה בה כלי משמעותי יש לקבל הנחת עבודה מוקדמת ולפיה אנחנו בלמידה לכל אורך הדרך ואנשים עימם אנו באים במגע מהווים עבורנו "מורים" וכל פעילותינו מתרחשות בתוך מסלול למידה תמידי .אם כך נראה את הדברים ,אזי משוב יהיה למעשה ה"שיעור" ממנו נלמד, נחכים ובעיקר נתקדם אל עבר היעדים שהצבנו לעצמנו.
ואולם המשוב האיכותי דורש התגברות על הרגלים ודפוסי התנהגות המושרשים עמוק בתוכנו ולכן היכולת להעניק משוב ולקבלו הינה אתגר מפתח ומצמיח.
אל מול אופציית המשוב עומדת האפשרות לשפוט, לבקר, להאדיר את יכולתי אל מול כשלונך ובעולם תחרותי הישגי יש פיתוי רב למצוא את הפגמים שבאחר להדגיש אותם ולמולם להראות את הישגי והצלחותיי ולזכות בגמול, כספי או שווה ערך לכסף כגון תנאים, מעמד חברתי וכד'..
כמו כן ישנו קושי הכרוך בצורך להיות מודע ולהכיר בהיותי סובייקטיבי, בעל טעם אישי, העדפות מסוימות, אמונות מנחות ומונע על ידי צורך בביטחון, הכרה וסיפוק.
אין הכוונה להימנע מכל אלה, אלא ללמוד איך לזהות ככל הניתן מאיזו עמדה אני פועל ודובר בבואי לתת משוב.
אז אם כך נשאלת השאלה: בשביל מה כל כאב הראש הזה?
התשובה לכך היא שאדם חכם ככל שיהיה, השואף להשתפר להתייעל ולהתפתח מוגבל ביכולתו להוות "מראה" לעצמו ולקבל את הידע העצום הנמצא אצל הזולת ומשלים את החתיכה החסרה בפאזל שהיא: איך התקבל הדבר אצל הצד השני?
כלומר עד כמה הייתי קרוב למה שבאמת התכוונתי ומה אני מבין לפעם הבאה בכדי שאשפר עמדות.
עם כך נראה את הדברים נוכל לראות בנתינה וקבלה של משוב מעין חליפת מתנות מאחד לשני.
איך לתת משוב אפקטיבי שיהווה נקודת מפנה וישנה את שברצוננו לשנות:
א. המשוב יהיה על פעילות בהווה ובמנותק מפעילות אחרת שנעשתה בעבר. ההווה הוא המורה הטוב ביותר בכדי לייצר עתיד. העבר במקרה הזה ימנע שינוי והתחדשות. לדוגמא: "היום הסברת מאוד ברור עבורי, את הכללים להתנהגות בשעת סכנה".
ב. המשוב יתייחס ככל האפשר אך ורק למה שהיה בפעילות ולא למה שלדעתנו "צריך" היה להיות. לדוגמא איך לא להגיד: "אם היית מקרין את סרט במקום להרצות זה היה מעניין יותר".
ג. המשוב יינתן על הפעילות ולא על האדם. להימנע מאמירות כמו: היית משעמם, מעצבן, מעופף וכו' כפי שאתה בד"כ.
ד. "כדאי ללמוד מהפרחים לא לקמץ בחיוכים" כדאי לשים לב לאופן האמירה, יש ערך לדברים שנאמרים ברוגע גם אם אינם מחמיאים. רגשות שליליים יורידו את ערך דבריכם ויעוררו בשומע מגננה והתבצרות בעמדות.
ה. משוב יכול לכלול גם אמירות שאינן מחמיאות אך זכרו להדגיש באותה מידה כל דבר שראוי למחמאה ומשפר את האווירה (אל תמציאו מחמאות, חפשו אותן), כדאי לפתוח במחמאות, לאחר מכן להעלות נקודות בעייתיות ולסיים בתזכורת של המחמאות מתחילת דבריך. ממילא בדרך כלל מקבל המשוב רגיש ופגיע, והמסר של מה ראוי לתיקון עבר אליו בוודאות, אז מדוע לא לסיים משוב בהרגשה טובה.
ו. יש לנסות ולהיות ספציפי ככל האפשר לגבי רגע מסוים ולהשתמש בו כדוגמא לנושא שהועלה. לדוגמא: "לעיתים לא נתת לאנשים לסיים את דבריהם, למשל כשבקשת מיואב לקצר את בדבריו, רציתי מאוד לשמוע את מה שהוא רצה להגיד, זה היה מעניין".
ז. המשוב חייב להיות בזיקה ברורה אל המשימה שהוגדרה ליחיד או לצוות. לדוגמא: "לא הבנתי מההסבר שלך את סדר הפעולות של הפעלת מערכת הכיבוי ואני חושש שאם נצטרך לעשות זאת בחירום, לא נפעל במהירות המתבקשת". תזכורת למשימה מבטיחה שהדברים לא יתפסו כביקורת אלא כתמרור שמכוון אל היעד המשותף לשנינו.
ח. יש ללמוד להבחין בין "שרינג" לבין משוב, ויש בהחלט מקום ל"שרינג" כחלק מהמשוב. לדוגמא: "דברת בקול רם ובמהירות על תאונת הדרכים, הרגשתי שאני נלחצת והיה קשה לי להמשיך ולהקשיב, אחי נפצע בתאונה דומה". זאת אינה ביקורת אלא שיתוף שמאפשר אמפטיה הדדית.
ט. משוב הינו: "היזון חוזר" מלשון הזנה, ולכן יש להיות רגיש לסף היכולת של מקבל המשוב. כמו במזון איננו רוצים שהמקבל יחוש גודש ועודף שאינו יכול לעכל או שהמשוב "יתקע לו בגרון". אין צורך להפריז כדי שמסר יעבור ואין טעם לחזור על אותה נקודה מספר פעמים.
זכרו שמשוב איננו ביקורת חד-סטרית ובטח שלא בית משפט בו מחפשים אשמים. יש בהחלט מקום בחיינו לוועדות, חקירה, קבלת מסקנות ואישומים, אך מושגים אלו אינם בתחום ההגדרה של משוב.
י. רכילות ושיחות מדרכה, יחס של המשתתפים לטובה או לרעה, כל אלה הם "משוב בפועל".
הסיכון ב"משוב בפועל" הוא הבנה שגויה ופרשנות אישית מוטעית. לכן עדיף להקדיש זמן מוגדר ולתת בו משוב מקצועי ככל האפשר בתוך מסגרת הפעילות.
יא. אל תהיה קמצן. תן לכל אדם בכל דרג בארגון משוב ובכך פירגנת לו בעצם ההתייחסות אליו, עוד לפני כל קשר לתוכן. נתינת משוב הופכת את המקבל למשמעותי ומעלה את הדימוי העצמי. גם המנקה, גם המאבטח או השוער בחניון ישמחו לקבל משוב .
לסיכום
המשוב נמצא בתוך עולם התוכן של שיפור מיומנויות תקשורת ופיתוח תרבות של דיאלוג מתוך הנחה שבמפגש הפתוח בין אנשים נמצאים אוצרות של ידע ודרכים לשיפור וייעול איכות חיינו .
משוב יכול להיות משתק וחוסם ואם אנו משמשים בו ככזה, הרי שמעבר לפגיעה שיחווה המקבל יפסיד כל מי שקשור עימו בצוות וכד'. בכל מקום בו נמצאים אנשים יחד, מתקיימת למידה לא מודעת של ה"נכון" הקבוצתי, ובתרבות קבוצתית ביקורתית ושיפוטית אנשים נזהרים בדיבורם ובמעשיהם ולכן לא חושבים יצירתית, לא יוזמים ולא מעיזים. ומפה הדרך ל"ראש קטן" ו"כסת"ח" קצרה. האבסורד הוא שבד"כ הדמות הביקורתית ביותר (המנהל?) היא גם זאת שתתרעם על כך ובצדק. אך קיימת האפשרות העדיפה, שבה המשוב הוא כלי יומיומי וקבוע שאיתו מתנהלים ומקיימים תרבות של "ארגון לומד". שיפור תמידי ואוירה שמזמנת מוטיבציה ורעיונות חדשים תוך בחינה מתמדת של התוצאות, ומכאן רואים "מה עבד?" ומה "לא עבד?" יש לזכור שלעיתים מדובר בתובנות מצילות חיים. ובכל מקרה תמיד מדובר באיכות החיים , שזה בהחלט חשוב לכשעצמו. וזכרו: "כדאי ללמוד מהפרחים לא לקמץ בחיוכים"
המשוב הינו מייצג מרוכז של נכונותנו לקחת אחריות על מעשינו ודיבורינו כפי שנאמר במקורות: "חיים ומות ביד הלשון" ולזכור שהן לנותן המשוב והן למקבלו ישנה אחריות שווה על הצלחתו והפיכתו למתנה שתעניק מצב של WIN-WIN.
אולי זו משימה בלתי אפשרית?
אכן ביודעינו עד כמה נתפס כל דבר שקיים ביקום, על ידינו, בצורה אישית ושונה כל כך מאדם לאדם ייתכן שאין אפשרות להיות "ענייני", "אובייקטיבי" ובעצם כל משוב הוא בסה"כ דעתי האישית ואני מערב בה את רגשותיי ויחסי אל האדם, בתוספת "חשבונות" קודמים שיש לי איתו .
התשובה לכך נעוצה בציפייה של כל אחד מאתנו מעצמו, ובאתגר שהוא מוכן לקחת על עצמו בכדי להתפתח ולהרחיב דעת. אם נבין שהמצב המתואר למעלה היא נקודת המוצא, אך ממנה אנו יוצאים ללמידה משותפת, נוכל להיות מודעים יותר ומיומנים יותר בשפתינו ובהתנהגותנו ומכאן להשיג סיפוק, התרגשות ותשוקת-חיים במעשינו האישיים ובמקום העבודה בו עוברים פרקי זמן משמעותיים בחיינו.
לסיכום: משפט חכם ממקורותינו שמסכם את העניין ברמות הפשוטות אך גם במשמעויות העמוקות ביותר:
"דע מאין באת, לאן אתה הולך ובפני מי עליך לתת את הדין"
ד"ר אושרי בן דור PhD 050-2429375
יעוץ, טיפול, אימון ליחידים, הנחיית קבוצות וטיפוח צוות.
|
