הגיגי בוקר 1
04 פברואר 2007
שלום לכולכם חברים יקרים!
היום יום ראשון השעה 7:20 קר ורטוב וכל כך לא נכון לצאת מהבית אבל כשכלבתי האהובה מוכרחה להטיל את שלה אין אלוהים, אז יצאתי.
קמתי מהמיטה והייתי מופתע שהשעה כבר 7:20 , כי תחושת הבטן והגוף והחושך שבחוץ הייתה שאמצע הלילה.
זוכרים את אריק אינשטיין ששר "ואיזה מסכנים החיילים ששוכבים עכשיו בבוץ", אז אני חשבתי על ילדים , ילדים רכים, בני שש או שבע או תשע ואולי אפילו 3 , 4, שאנשים כלומר הוריהם מעירים עכשיו בחופזה , נגד ההקשבה לעצמם נגד הקשבה לילדם רק בגלל שככה זה "זה מה יש" וזה עורר בי מחשבות נוגות האם מה שאליו הולכים הילדים ראוי להשכמה הזאת האם סיכון בריאותם הוצאתם מהחיק החמים של הבית אל הרחוב הקר משנת הלילה ,שהסתיימה בהשכמה לא רצונית, לא מקשיבה ,האין בכך חספוס ? אובדן רגישות ? ואף אטימות? ! .
נכון, תירוצים יש והסברים גם ,אבל הרי לכל רוטינה חברתית ישנם הסברים והשינוי אם יבוא, יבוא רק ,כשנעמוד מול הזרם ונשאל את הלב שלנו ונרגיש, שהאמת שלנו היא להגן על הילדים מפני אותה רוטינה מכאנית שוחקת ולהגיד: זה הילד שלי לא של הרוטינה ואני רוצה עבורו יותר טוב מהקיים. ובעצם באמצעותו אני רוצה עבור עצמי יותר טוב מהקיים. אני ראוי לחיים הטובים האלה ,שבהם הבסיס הוא ,חום, קבלה ,הקשבה . ובה"ד 1 יחכה. אני את ילדי לא אכין כעת לקורס קצינים.
שאלה: איך בונים חיים כלכליים יציבים שיכולים להכיל ימים יוצאי דופן שבהם עושים
הנחה ,אנחה הא... ונשארים בבית ונותנים למנגנונים הטבעיים שלנו : מערכת החיסון, חילוף החומרים, מערכת העצבים, את הזמן הנחוץ להם לתפקוד אופטימאלי. בבקשה אל תעברו מיד למגננה ותגידו בטח בטח ומי יפרנס ? ומאיפה יבוא הכסף? עצרו רגע ! עברו לחדר שקט, שיכבו על הגב בעיניים עצומות, תנו לנשימה להתיידד אתכם ולכם איתה והרגישו את הילד/ים שלכם והפגישו אותו עם הילד שבכם . כעת ,הרשו לגל אהבה גדול להציף את לבכם ורק מכאן, מצאו לעצמכם תשובה, סידור לחיים , לעצמכם ולילדים.
תודה על ההקשבה.
הגיג זה פותח ידידות מופלאה בינינו בה נשתף אתכם במחשבות ,רעיונות, טיפים ועוד,
כך שנוכל לשמור על הקשר גם, כשאינכם מגיעים עד להרים הרחוקים בהם אנו שוכנים.
ודרך אגב באתר שלנו נפתח פורום אליו אפשר להפנות מאמרים, מחשבות ולשאול שאלות בנושא בריאות, חינוך ,חברה ,איכות חיים ומה לא...
הרבה אהבה תה צמחים דבש ולימון לכולכם.
ומשפט השבוע: "תלמדו מהדובים "
אושרי ורויטל
תגובות:
אושרי ורויטל היקרים
כמה שאתם גורמים לי להתגעגע לימים ההם.
קראתי את "הגיגים של בוקר" ואני אומרת לכם שזה כאילו
ברגע זה אני יושבת איתכם מסביב לשולחן עץ במטבח ושומעת
מה שיש לכם להגיד, תמיד עם רגש, חום, מחשבה על הילדים
שלי ועל האני שלי והילד שבתוכי. חוץ מלהסכים איתכם
לחייך ולהנהן עם הראש לאות חיוב אין לי מה להגיד עוד
בנושא.
הילדים באמת היו מאוד חולים וכמו שאתם מכירים את אוריין
זה גם הסתבך לו בגלל האסתמה שלו וביליתי איתו שבועיים
רצופים בבית בלי ימים ולילות, אבל תודה לאל שהוא עבר את
זה בלי איזה בי"ח רק ביקור אחד במיון. ניצן בסוף גם נדבק
מהם ואני הייתי אחות רחמניה.
אני קיבלתי את כל האינפורמציה לגבי פורים ואני עדיין לא
יודעת מה יהיה. במהלך השבת ניצן ואני נדבר על הסדנא
הנפלאה שעומדת להתקיים בפורים ונגיע לידי החלטה.
עד לפעם הבאה נשיקות חיבוקים והמון אהבה
שלכם, אורלי רותם בויאר
רוצה עוד הגיגים .
נשיקות , מאיר.
לאושרי ורויטל שבהרים הגבוהים. תודה על הגיגי הבוקר. שתהיו לי רק בריאים.
ואבוא בקרוב בתיה מכפר סבא
תודה ,מקסים
גיא ואלה
כמה מרגיע ונחמד היה לקרא את הדברים
תודה, ליאורה
שמחנו לקרוא את ההגיגים בהחלט מעורר מחשבה וזה טוב ליצור איזון בין קודש לעול בין תנועה לעצירה אבל גם התינוק יוצא מהרחם החמים הנוח והמזין יוצא אל חיים של התמודדות מהרגע הראשון שבו ריאותיו מכניסות אויר כנגד התנגדות הקרומים. לכל מקום יש את התפקיד שלו את הזמן והמקום ואנחנו אמורים לדעתי להשאר קשובים
זמיר
תודה על ההגיג, הוא בהחלט היה במקומו. היום מצאתי עצמי אומרת לילדה בת חמש וחצי בערך 20 פעמים- מהר! מהר! אנחנו מאחרים, תזדרזי ובדיוק חשבתי בסיום כמה זה מזעזע. הגענו לפתח הגן והיא התעכבה קצת בפתיחת החגורה ואני- נו!!!! מהר!!! והיא- אבל כבר הגענו, אז למה מהר? ונכנסנו פנימה, ובמקום לתת חיבוק ארוך ארוך נפרדתי ממנה בחיפזון, כי כבר ממילא אחרנו, ואי אפשר עוד להתעכב. אז נכון שבכמה חודשים האחרונים עשיתי שינוי, והחלטתי לעזוב את העבודה, בין השאר כדי להתנתק מהמרוץ המטורף הזה, ולהיות יותר עם עצמי ועם הבית ועם הילדים- אבל המרוץ הפנימי כל כך חזק- והמילים שכתבתם עזרו לי בבוקר הזה.
תודה.
סיגל משל
מקסים,
פשוט מדהים איך שמסרים מגיעים בדיוק בזמן הנכון!
בדיוק היום שכבתי לי לישון מאוחר יותר מעבר לשעה 7 וחצי בבוקר
והמצפון שבתוכי כמו מנדנד: קום, קום, יש הרבה מה לעשות
, אם אתה עובד היום משמרת של אחה"צ זה לא נותן לך היתר להתבטל...
אבל אני קיבלתי החלטה שזה בסדר לפנק את עצמך לפעמים בכוס תה
ועוגייה, לקרוא ספר טוב ולצאת לגינה, להתחמם קצת בשמש לספוג ויטמין די
וכל העולם ואשתו יכולים לחכות עוד שעה או שעתיים, לא יקרה כלום או
יותר נכון - לי יקרה המון בזמן איכות זה שאנחנו שוכחים להעניק ולפרגן בו לעצמנו
במרוץ המטורף של החיים כאן במרכז הדביק.
אשמח לקבל עוד הגיגים קרירים מהצפון
ברכה ואהבה
יעקב ידיים טובות
|
|
|
|
|
|
