"אם תעשה רק את מה שעשית עד היום תקבל רק את מה שקיבלת"
כבר זמן רב הרגשנו כי הדרום, הנגב, המדבר מושך אותנו ומהלך עלינו קסמים. שנים היינו נוסעים דרומה כדי לנוח, להתרווח, להתמלא. אבל היה ברור ומובן שמהחופש הזה, חוזרים לבית, לצפון.
עד שפתאום עמדה על הפרק השאלה: אם פה החופש ופה ההתרגשות, אולי יש פה משהו, שלא כדאי לעבור את החיים בלי לבדוק אותו, לחוש אותו, להתנסות בו.
במקביל, במהלך הסדנאות אותם הנחנו ובהן חלקכם לקח חלק, חזרה שוב ושוב ההנאה שבקבוצה. הצורך של אנשים ושלנו, לחזור לחיים של קרבה אנושית, של אמון, של שיתוף ברגש, בחינוך, בחלומות, ולא משנה באיזו רמת שיתוף, אך שיהיה משהו מחבר, מאחה ומשייך. ובאמת במכתב הקודם שלי אליכם, שאלתי האם קבוצה וחלומות על קבוצה ויחד הינם רק משהו להתרפק עליו מימי הנעורים?
שתי השאלות הללו חברו להן יחדיו וכבר לא נותר מנוס מלנוע הלאה במשעול הפתלתל של החיים, ולכן לקחנו את עצמנו, נסענו, בררנו, בדקנו, ראינו, שאלנו, הרגשנו מיליוני מקומות, אנשים ואתרים בדרום.
ולאחר שראינו שהבדיקות מתישות, הנסיעות רבות וארוכות, ורב ימינו עוברים על הכביש, החלטנו לעבור דרומה ומפה להמשיך את חיפושינו.
אז נכון לעכשיו התמקמנו בקיבוץ כרמים. זה קיבוץ שהגיע לסוף דרכו ונפתח למסלול חדש, במסגרתו יבנה ישוב קטן של מספר משפחות, כאשר מאחדים אותם שני רעיונות מרכזיים האחד אקולוגי והשני יחסי חילוניים- דתיים.
בישוב הזה אנו מקווים להתמודד ביחד עם שותפינו לעשייה בשאלות של איכות סביבה, מיחזור, בניית הבתים והקשרה למזג האויר האופייני, כיווני שמש, רוח, מיחזור שפכים ועוד ועוד שאלות. לא פחות מזה נעסוק בשאלות האנושיות שמביאה איתה התפיסה האקולוגית: שאלות בנושאי חינוך וגידול ילדים, אופי הקהילה והקשר בינה לבין הבנייה.
ובנוסף ואולי ולא במקרה, לעסוק בחוויה המרתקת של קשר ברמות שונות של זיקה למקורותינו היהודיים, כאשר כל הקשת מחילוני גמור ועד מאמין אדוק פתוחה בפנינו לחקר וללמידה משותפים.
אז רבים מכם ודאי שואלים מה יהיה? האם "החוויה הטבעית בצפון עובדת, או לא ומה התוכניות הלאה?
אז ככל הידוע כרגע, "החוויה הטבעית" בצפון בבני יהודה מחזקת ומפתחת את תחום אירוח הקבוצות ללינה וארוחות כמוקד ליציאה לטיולים באיזור וכן כחאן מארח לסדנאות שונות ומגוונות. הטיפולים במגע ובמים מתקיימים אך ללא נוכחותנו, ישנם שלושה מטפלים נהדרים שממשיכים את הדרך בתחום הטיפולים.
בכל הקשור לסדנאות ופעילויות לקבוצות, ניתן לקבל את שירותנו הטובים בדרום, אם במקום אליו אנו מוזמנים ו/או באתר "החוויה הכנענית" בתל ערד.
בעתיד וללא לחץ וברוגע, הכוונה היא להקים חוות גידולים אורגנים ובתוכה לשלב אט אט אירוח, סדנאות וטיפולים.
כמו כן לפתוח במקום מרכז קטן וצנוע לחינוך אלטרנטיבי בייתי שמבוסס על קבוצה קטנה של ילדים הלומדת מתוך התנסות, חוויה, וחופש לקצב אישי ובניית נתיב להתפתחות אינדוידואלית.
כמו שאתם רואים הכל ראשוני, הכל בתחילת דרכו, וזוהי תקופה של התערערות המוכר של הקיים, הבטוח, אבל כמו שכבר אמרו לפָנַי: אם לא נאתגר את החיים האלה, כנראה שנרדם בהם.
לא יודע לאן נגיע, לא יודע כרגע איך נרגיש, אבל כן יודע שהשינוי מרענן, החוויה של לגור בדרום, בנגב מרתקת. זה כמו רומן חדש עם חבל ארץ שרק ביקרנו בו תמיד וכעת יש לנו פנאי להכיר אותו לעומק, לתוך הקמטים שלו.
אנשים מיוחדים עם רעיונות, חלומות והרבה ציונות נקרים על דרכינו ואנו חולקים איתם את שלנו. ויש כאן בנגב תחושה של העתיד לפנינו, כמו הבטחה שעוד לא קוימה, אבל בטוח תתגשם.
הרבה אהבה לכולכם, שימרו על קשר, וברגע שנקיים משהו, פעילות כל שהיא בדרום, נודיע לכם ונשמח שוב להפגש עמכם.
באהבה ובתודה, אושרי ורויטל.
על מגע, ריפוי והוליזם חארטה
הפעם אני רוצה לשתף אתכם בשיחה שקיימתי עם אישה נפלאה שהופתעה, כעסה, הרגישה מבולבלת ומתוסכלת, כל זאת מכיוון ששמעה מחברותיה שאסור לתת כל סוג של עיסוי למי שחולה בסרטן, ואיך יכול להיות שאני כן מטפל. לא מסתדר לה, הרי לא יכול להיות שלא אכפת לי ממנה עד כדי כך, וגם לא יכול להיות שאני לא יודע את האיסור אם כל כך הרבה אחרים כן יודעים זאת?
עכשיו, תודה לך, על עצם העלאת השאלה לתודעתינו.
ומכאן אני ממשיך לגמרי בייני לבינכם, בלי כל קשר למפגש המסוים איתה, לדון אתכם גם בחשיבות המגע, גם בלמה עיסוי, מסאג זה לא בהכרח טיפול אלטרנטיבי או שונה בנקודת המוצא שלו מרפואה רגילה, והקלות בה אנו משתמשים במושג הוליזם בלי להבינו או לפעול מתוכו.
אומר בקצרה כי מי שאומר שאסור לעסות חולה סרטן אומר כבר שני דברים עליהם אני חולק:
א. שעיסוי הוא תהליך גופני, פיסיולוגי, כימי, ביולוגי.
ב. שחולה סרטן, הוא חולה סרטן ולא יצירה אלוהית, אנושית חד פעמית, מופלאה וקסומה שמסיבות כאלה ואחרות נמצא כרגע בהפרת איזון בין כוחות חולי, ניוון וחימצון לבין בריאות, חיוניות, חיסוניות, חיות ושמחה שוטפת.
היתכן, שביודעינו מתוך חוויה, שאין עליה עוררין את החשיבות שבמגע האנושי על תהליכיו המופלאים, על יכולותיו לעודד פינוי רעלים, צמיחת תאים, הרפיית מתחים, מניעת דיכאון ועוד דברים נפלאים רבים.
נגיד שכל אלה שמניתי כאן ועוד תהליכים חשובים אחרים ימנעו מאדם בעת היותו חולה בסרטן? ולמה שנשאיר אותו לכימותרפיה לבדה, להקרנות, לבדידות, לפחדים? זה כן בריא?
בניסיוננו לרפא אדם, כל אדם מכל מחלה, עלינו לחשוב במושגים של "את מה לחזק" ולא "את מה לנצח", אין לנו מלחמה מול גידול, יש לנו מאבק בין בריאות שלמה, הוליסטית של אדם לבין מה שמאיים עליה. והמאמץ צריך להיות בכיוון של חיזוק כוחות החיים, חיוניות ושמחה.
אינני רוצה לגעת בשאלה- מה ממה שהרפואה מציעה לנו בהיותנו חולים בסרטן או בכל מחלה אחרת נכון או כדאי ליישם, על כך יחליט כל אדם לעצמו,
ושיעשה זאת בחכמה, אך חשוב לי שנזכור שאת האדם החולה עלינו לטפח בכל דרך ולהרעיף אהבה, חום, קבלה ותחושת נחיצות.
יתכן שנכונה ההנחיה הגורפת, אותה מנחים בתי הספר לעיסוי, כשהם מלמדים את תלמידיהם "אל תעסה אדם החולה בסרטן" משום שהשיקולים והידע הנחוצים והמורכבות רבה מידי למה שאפשר ללמד בקורס עיסוי. אז אם מדברים מבחינת הזהירות המקצועית והצורך של המטפל לשמור על עצמו, זה סיפור אחר.
אבל מבחינת המהות הפנימית, כן יש מקום לשמוע מי עומד בפניך, מהם הכוחות הנפשיים העומדים לרשותו, מהי רמת המודעות והאחריות שהוא לוקח על תהליך הבראתו ולראות את המגע הנינוח, המרפה, המרפא, המלטף, המקבל, כמתנת אלוה שקיבלנו כולנו. אנו פוחדים לגעת, אנו מקבלים כל הזמן מסרים שליליים על נושא המגע והכל כל כך מבלבל שאת הטבעי, הפשוט שיודעת כל אם אינדיאנית ובוריגינית או אפילו סבתא שלנו, אנחנו שוכחים.
לסיכום אל תעשו עיסוי, אלא תנו אהבה במגע, בחיבוק, בנשימה, בנוכחות ובהתכוונות לטוב.
אני מפנה אתכם בשמחה אל שירה של חווה אלברשטיין שמלווה אותנו בסדנאות שלנו "כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק"
נותרו מקומות לסדנה הקרובה, אל תפספסו הזדמנות נפלאה לחוות את מה שכל כך קל רק לדבר עליו.
באהבה
אושרי ורויטל
|
|
|
|
|
|
